יום כיפור – זמן לצאת מבטן הלוויתן

ביום הכיפורים קוראים בבית הכנסת מפטיר יונה. וזהו סיפור המעשה: האל מצווה על יונה הנביא ללכת לעיר נינוה ולבשר לתושביה כי עשו הרע בעיני אלוהים וכי עליהם להיתקן. יונה מסרב לשליחות האל ובורח דרך נמל יפו באוניה לתרשיש. בלב ים נקלעת האוניה לסערה. המלחים שנאבקו בים הגועש הטילו גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה והגורל נופל על יונה. לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' שממנו הוא בורח. המלחים פנו אל יונה ושאלוהו מה יעשו בו על מנת להרגיע את הים ויונה מורה להם לזרוק אותו לים.

המלחים מתלבטים. הם מנסים בשארית כוחותיהם לחתור ולהביא את כלי השיט לחוף, אולם כוחותיהם כלים. לבסוף הם משליכים את יונה למים, על מנת להשקיט את הסערה, אולם לפני כן הם נושאים תחינה: "אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית". במים נבלע יונה על ידי דג גדול, יש גורסים, לויתן, ושהה בקרבו שלושה ימים ושלושה לילות. בזמן זה פונה יונה אל האל בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה: "ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתי". האל מוחל ליונה ופונה אליו בשנית כדי שילך לנינוה.

יונה התפלל במשך 3 ימים בבטן הלוויתן

יונה מוסר לתושבי נינוה שמקץ ארבעים ימים תיהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה שלמה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו לאל. כך זכו במחילת האל. בשומעו על המחילה מבקש יונה מהאל להמיתו באומרו "טוב לי מותי מחיי". על פי מדרשי חז"ל כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה. יונה יוצא אל המדבר ובונה בו סוכה. ה' מקים שם את צמח הקיקיון ששימש כצל ליונה. לאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, ב"טוב לי מותי מחיי" כשהוא מתעלף מחום השמש. אז פנה אליו האל בדברים הבאים : "אתה חסת על הקיקיון, אשר לא עמלת בו ולא גדלתו, שבין לילה היה ובן לילה אבד, ואני לא אחוס על נינוה, העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, ובהמה רבה?!"

יש אומרים כי סיפורו של יונה נקרא ביום כיפור על מנת להראות כוחה של תשובה. יש גורסים כי נקרא על מנת להזכיר לנו שלא נצליח להימלט מתפקידנו ומייעודנו כעם ישראל, לספק לעולם דוגמא של חיים מתוך חיבור ואהבה. 

מעניין גם היחס בין יונה לבין "הגויים" בסיפור. מחויבות הספנים ליונה חודרת את הלב – מה קל יותר היה לספני הספינה מלהשליך את יונה מיד אל הים? אולם לא, הם מתלבטים ומתעקשים בשארית כוחם להביא את הספינה אל חוף מבטחים כאשר הם נלחמים כל עוד רוחם בם בהרי הגלים. רק משנואשו כליל הם משליכים את יונה הימה וגם זאת תוך כדי תפילה מעומק הלב לשמירתו ולהצלתו. 

גם אנשי נינוה ניצבים קרויים מול הנביא ופועלים מקטנם ועד גדלם, בכל מרצם לתיקון. אפילו מלכם יורד מכיסאו, מעביר אדרתו, מתכסה בשק ושם אפר על ראשו. הוא קורא לעם כולו וכולל בהוראתו אף את הבהמות, הצאן והבקר, שלא ירעו, לא יאכלו ולא ישתו, להדגיש את גודל המעמד.  

אם אמנם עם סגולה אנחנו, הרי שאנחנו מצווים לא לברוח מתפקידנו. עלינו להגשימו. לתיקון, ליתר חיבור ואהבה בקרב העמים כולם, בינם לביננו, ותחילה בקרבנו ממש. אנושות שלמה מחכה לתיקונה השלם, לתשובה ולרפואה השלמה בסבלנות ולעיתים בסבל אין קץ. הגיע הזמן לצאת מבטן הלוויתן. 

למה יום כיפור הוא חג כל כך קודר?

חגי ישראל הם באופן כללי אירועים משמחים, לכל חג יש את את המאכלים הייחודים לו שכמובן מגבירים עוד יותר את השמחה ואת מצב הרוח, כי זה כלל ידוע שיש קו ישר בין מצב הבטן למצב הרוח. יום הכיפורים, לעומת זאת, מאופיין בעיקר במנהגים שלא מעוררים באופן רגיל שמחה אצל בני אדם. ראשית כמובן יש את עניין הצום, איך שלא מסובבים את העניין, לא לאכול ולשתות יממה שלמה זה עניין לא פשוט ולא נעים ועוד קוראים לזה "חג". אז מה אנחנו מציינים ביום כיפור ולמה זה מלווה בפעולות שלא נעימות לנו בדרך כלל ?

באופן רגיל בני אדם מתוכנתים עם רצון מאוד חזק לקבל תענוג לעצמם, הרצון הזה הוא כל כך חזק עד שכמעט תמיד הוא מלווה בנזק שנגרם לאנשים אחרים. לפי חכמת הקבלה, זה הדבר היחיד שהבורא ברא באדם והוא נקרא "רצון לקבל". יתרה מזו, חכמת הקבלה מלמדת אותנו שאין לנו אפשרות לשנות את הטבע שלנו והרצון הזה יישאר אתנו לתמיד. העובדה הזו בולטת באופן מיוחד אצל אנשים, וגם ארגונים, שמנסים לעשות טוב לסביבה שלהם ובאופן עקבי לא מצליחים. יש דוגמאות מאד קיצוניות כאלה, אולי המפורסמת מכולם היא השלטון הקומוניסטי שאחת הסיסמאות שלו הייתה "לכל אדם לפי צרכיו". תעזבו רגע את מה שאנחנו יודעים היום על הקומוניזם, איזה מצב נפלא היה לנו אילו כל אדם היה מקבל את כל צרכיו! אז יש לנו את הרצון לקבל שלנו וחכמת הקבלה מסבירה לנו שאי אפשר לשנות אותו אבל אפשר לשנות את הכוונה שלו, וכך לעשות באמת טוב לסביבה שלנו. 

המנהג של צום ביום כיפור הוא תרגול של מצב שנקרא "צמצום", האדם מוותר על התענוג שלו באכילה וכך מתרגל מצב שבו הוא מוותר על תענוג לעצמו ומוכן לעשות פעולות לטובת הכלל. לכן, באופן חיצוני יום כיפור הוא חג לא שמח, אבל לפי חכמת הקבלה הפעולות שאנחנו עושים בו אמורות לגרום לנו בסופו של דבר שמחה מאד גדולה, וסוף סוף נוכל כל אחד לקבל באמת את כל צרכיו.