" אדם מת וחצי תאוותו בידו". המשפט הזה מייצג בצורה מאד חדה את השתקפות ההתנהלות שלנו בחיים. בני האדם מנסים בכל רגע נתון בחיים להרגיש הנאה ותענוג. הם בורחים ממה שנראה להם כמזיק ומתקרבים ומנסים להשיג כל מה שנראה שיגרום להם הנאה בחיים. ראיתי את זה מקרוב מאוד בפרויקט פינוי דירות בחיפה שהייתי מעורב בו.
לכולנו יש את אותם מנגנונים פנימיים "המחייבים" אותנו להתנהג בצורה כזו. כלומר אין לאדם כמעט אפשרות בחירה בנושא והוא מתנהל כך בחייו מתוך טבעו המולד. טבע האדםכפי שאנו רואים מתוך הטבע הינו רצון לקבל, כלומר רצון המחייב את האדם לרדוף אחרי הנאות החיים. יחד עם זאת, הרצון הזה פועל בטכניקה מאד מעניינת, שהופכת את המרוץ אחרי הנאות החיים למרוץ שמתחיל עם לידתו ומסתיים עבורו רק עם גמר ביקורו בעולם הזה.
מנגנון הרצון לקבל פועל בשיטה מאד פשוטה, אדם חש רצון וחשק לדבר מסוים שהוא מרגיש שחסר לו ואם ישיג אותו ירגיש הנאה בחיים (למה הוא מרגיש כך נדון בהמשך). האדם מסוגל להשקיע מאמצים להשיג את הדבר, גודל המאמץ והזמן שהוא מוכן להשקיע הם פונקציה של הרגשת ההנאה והתענוג שהשגת הדבר יביא לו. לדוגמא, עבור בילוי במסעדה אדם מוכן להשקיע כמה שעות עבודה כדי להרוויח את הכסף עבור הארוחה, אך כמובן שככל שהארוחה תהיה בעיניו חשובה יותר, כאשר זו תהיה מסעדה יוקרתית שתחשב בעיניו מאוד, יגרום לו הדבר להנאה גדולה יותר והוא ישקיע יותר מאמץ. לעומת זאת, עבור טיול בחו"ל מוכן האדם להשקיע הרבה יותר מאמצים כי הוא מרגיש שההנאה שלו תהיה גדולה יותר.
מנגנון ההנאה מתנהל כך שלאחר שהאדם השיג את הדבר תאריך התפוגה של ההנאה כבר נקבע והיא תתחיל להתמוסס כבר מרגע ההשגה ותעלם במשך הזמן, כאשר הזמן הוא פונקציה של כמות ההשקעה בהשגת הדבר, ויכול להסתכם בין שעות לדבר קטן ועד מספר חודשים בהשגת דבר גדול כמו רכישת מכונית וכדומה.
הסיבה העיקרית שאדם רודף אחר משהו שהוא מרגיש שיגרום לו הנאה בחיים, היא שאנו חיה חברתית המושפעת ממוסכמות חברתיות, והיות שאנו חיים בחברה שמפרסמת ללא הפסק כי כדי להיות מאושרים ולהרגיש הנאה בחיים, אנחנו צריכים שיהיו לנו אי אלו דברים וכן שנעשה אי אלו מעשים, אנחנו מושפעים מהסביבה ורצים להשיג את הדברים הללו מתוך מחשבה שהם יגרמו לנו הנאה בחיים.