“עבירות שבין אדם למקום – יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר
עד שירצה את חברו” (משנה יומא פה, ב).
מנהגי סליחות מקושרים ליום הכיפורים, היום הנורא מכל עבור מרבית היהודים. יש את תפילת
הסליחה המסורתית שיש בה את המילים שכתבו לנו, את המנהגים שאמרו לנו לקיימם ויש את
האישית בין אדם לרעהו ובין אדם לאלוהיו, זו היוצאת מהלב שיש בה את המילים האישיות והמעשים
האישיים.
בואו ננסה להבין מהי סליחה. אנחנו נתקלים לא אחת בהורים המבקשים מילדיהם שיבקש סליחה
ממישהו שפגעו בו. הילד משרבב מהפה החוצה את המילה "סליחה" וזהו, הכל נמשך כרגיל. גם
גננות ומורים נוקטים לא אחת בשיטה זו וכאילו הגיעו לפתרון ביחסים בין התלמידים. אך האם זו
באמת מטרת הסליחה? האם משהו שהוא אחד בלב ואחד בפה הוא באמת סליחה?
לא! נהפוך הוא, זהו חינוך קלוקל. כאילו אומרים לילד תעשה מה שאתה רוצה. תפגע, תעליב,
תשפיל, אח"כ תבקש סליחה וזהו. זה מזכיר לי את הסיפור "סליחה שבלב" מאת דבורה עומר. סיפור
על ילד ששומע ממורתו על מנהג בקשת הסליחה לקראת יום כיפור ומחליט לבקש מכל אלה שהוא
פגע בהם סליחה. הוא מבקש סליחה ומיד אחרי הבקשה ממשיך להתנהג בצורה פגומה. למשל
כשהוא פוגש את השכנה הזקנה הוא מבקש סליחה ודוחף אותה בריצתו. מהחנווני הוא מבקש סליחה
בזמן שהוא דוחף את אצבעותיו לשק הסוכר ומלקקן. כשהוא פוגש את בת השכנים הוא קורא לה
בשם גנאי, מבקש סליחה, מושך לה בצמות אומר שעל כך כבר יבקש סליחה ביום כיפור הבא. הוא
מבקש סליחות רבות מהרבה מאוד אנשים אך מרגיש שאף אחד לא רוצה לסלוח לו. כשהוא משתף
את אמו בהרגשתו היא שואלת אותו האם ביקש סליחה מכל הלב. השאלה הזו מובילה אותו לחשבון
נפש ולהבנת אופי הסליחה שלו לעומת זו הנדרשת.
אכן, מהות הסליחה היא מהות של חשבון נפש מעמיק, בדיקה מעמיקה בלי פשרות והסתכלות ללא
כחל וסרק במעשים. מתוך כך, בירור עמוק של מה צריך לשנות ואיך. הן במעשים והן במחשבות. אין
הכוונה לשבת ככסיל היושב בחיבוק ידיים, מצטער על העבר ולא עושה דבר. ההלקאה העצמית לא
תעזור כי הרי את העבר לא ניתן לשנות, הוא ישאר וה"פשע" של המעשה ישאר עמו. כעת לאחר
הבירור הפנימי המעמיק נוכל מעל המעשה הרע שכבר נעשה, לעשות מעשים, לחשוב מחשבות שהם
אחרים ושונים כלפי הזולת. מעשים שבאים ממקום של התחשבות, אכפתיות ונתינה, ולהביאם לכדי
מימוש בפועל עד שנצליח לתת מתוך פעולה, ועוד פעולה, ועוד פעולה טעם טוב לזולת על פני הטעם
הרע שגרמנו לו בעבר.
ברכה לשנה טובה
אחד ממנהגי החג הוא לברך זה את זה בברכה לשנה החדשה. בעבר לפני העידן הדיגיטלי נהגנו
לשלוח בדואר אגרות ברכה מקושטות ויפות. אח"כ, חלק עברו לברכה קולית בטלפון. כיום תלוי
באיזה רמת קשר נמצאים עם האדם שמברכים. בהתאם לרמה זו הדרך בה נמסרת הברכה. פנים אל
פנים, שיחה טלפונית, ברכה אישית בהודעת ווטסאפ, סמס, פייסבוק, מייל, ברכה אחידה השלוחה
בתפוצה גדולה ועוד.
כשמברכים בברכת שנה טובה מישהו שלא עלינו חלה, למעשה מאחלים לו שהשנה שלו תהיה שבה
ירפא מהמחלה. כשמברכים מובטל מתכוונים שימצא עבודה, כשמברכים מי שיש לו הכל מתכוונים
שימשיך ליהנות מהשפע הקיים, כשמברכים מישהו שזה עתה נישא מתכוונים שתהיה לו זוגיות
טובה, כשמברכים תלמיד שזה עתה עלה לכיתה א' מתכוונים שיצליח בלימודיו ועם חבריו וכהנה
וכהנה כוונות בהתאם לאנשים שאליהם מופנית הברכה.
מספרים על הרבי מלובביץ שלא הסתפק בברכת "שנה טובה" אלא היה נוהג לברך את כל אלפי
האנשים שבאו לקבל ממנו ברכה בערב ראש השנה בברכת "שנה טובה ומתוקה". כששאלוהו למה
אין הוא מסתפק בברכת "שנה טובה" הוא חייך את חיוכו החם וענה שברכת שנה טובה היא מיותרת.
מדוע? הוא הסביר ואמר שהרי ברור לכולם שתהיה שנה טובה, כי אין שום דבר רע שיורד אלינו
מלמעלה, רק טוב יורד אלינו, כל מה שקורה לכל אחד ולכולם הוא טוב מוחלט. גם אם האדם לא יודע
שזה טוב, זה כך. אבל מה, הוסיף הרבי מלובביץ ואמר, לא תמיד הטוב הזה גלוי ומורגש בעיני
האדם. לפעמים זה מתגלה לו כעבור חודש, לפעמים כעבור שנה, לפעמים אחרי שנים רבות ולפעמים
אף פעם. אז כדי שהשנה לא תהיה רק טובה, שכך היא ממילא, הוא מוסיף את המילה "ומתוקה", כי
מתיקות חווים בחושים הוסיף הרבי מלובביץ ובברכתו הוא מתכוון ומאחל לכולם שיחוו גם את הטוב
הזה שממלא יורד מלמעלה, שירגישו את הטוב מיד, כמו את המתוק שעל הלשון שמורגש מיד. אז
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה!