ירון

שוק הנדלן הישראלי נראה לא פעם מאיים ללא מעט מהמשקיעים, לכן חלק לא קטן מהם בוחרים להשקיע הרחק מישראל ומוצאים נכסים מרשימים בלא מעט ארצות שונות. תתפלאו לדעת כי חלק מהשקעות הנדל"ן בחו"ל נעשות בערי תיירות גדולות, אזורי פרברים מושקעים ואפילו איים שונים במזרח התיכון. אבל לכל מדינה ואחוזי התשואה שלה, חישובי המס השונים שלה וההסכמים שאיתם חתומה מדינת ישראל מולה בכל הקשור להשקעות כאלו ואחרות. אבל תתפלאו לגלות שלא מעט מדינות מעודדות השקעה נדלנית במדינה שלהם,ולא פעם תוכלו למצוא נכסים במקומות כמו יוון עם תשלומי מס די נוחים או בארהב שתוכלו להיות פטורים מלא מעט תשלומים שונים. אז איפה באמת ישראלים אוהבים להשקיע? במאמר הבא.

פלורידה ארצות הברית

פלורידה נחשבת למדינה ה22 בגודל שלה בין כל מדינות ארצות הברית, הכלכלה שלה מהווה כ5 אחוז מהכלכלה של ארצות הברית בכלל. היא נהנת מ111 מיליון תיירים פנים בלבד, אך גם מחירי השכירות בעיר כמו טמפה הגיעה ל 1575 דולר לחודש ומחיר חציוני לדירה עומד על כ 24700 אלף בממוצע. כל אלו מצטרפים אל מעל לשמונה אחוזי תשואה שנתיים, עם אחוז וחצי מס שתצטרכו לשלם במהלך העסקה. כיום בפלורידה ישנם 3 ערים נחשבות למאוד מועדפות להשקעה בקרב ישראלים, הראשונה שבהם היא מיאמי עיר הנמל העולמית. השנייה היא העיר טמפה שגם היא נמל מתפתחת. והשלישית היא לא אחרת מהעיר ג'קסונוויל שעד לפני עשור הייתה העיר המאוכלסת ביותר במדינת פלורידה.

יוון

אחת המדינות שחוותה את המשבר הכלכלי בצורה הקשה ביותר, כאשר לא מעט מהנכסים בה הגיעו למחירים נמוכים מאוד. כיום המדינה נמצאת במגמת עליה יחד עם לא מעט השקעות חיצוניות, אך עבור המשקיע הישראלי היא יכולה להיות מתאימה מאוד. לא רק בגלל המחירים שאמורים להיות נמוכים בלא מעט אזורים, אלא גם כי הרשויות מחשיבות את המשקיע הישראלי כמשקיע מהאיחוד האירופי. דבר שמקנה לא מעט הטבות מס שונות עבור משקיעים ישראלים, יחד עם קבלת מעמד של תושב לאחר השקעה של מעל 250 אלף יורו. אך בנוסף לכל אלו התשואה הממוצעת ביוון נעה כיום בין 5 אחוזים לעד 10. המקומות המועדפים על ישראלים להשקעה ביוון אלו לא אחרים מהעיר אתונה המרכזית ועיר הנמל סלוניקי, ערים נחשבות לתוססות ולבעלות ביקוש רב. ממוצע השכירות הממוצעים בערים אלו נע בין 1400 יורו ל 15500 לחודש.

עיר התיירות הישראלית עברה בשנים האחרונות עליות וירידות, לא רק משבר הקורונה הוא שהיכה בגלים של אבטלה את העיר אילת אלא גם השמיים הפתוחים שקדמו לא כל כך הוסיפו למצב התיירות. אך עם זאת העיר עוד ונשראה עיר התיירות הישראלית, יחד עם תנופת הבנייה שהיא עוברת בשנים האחרונות אפשר בהחלט לומר שהיא גם מצמצמת את כמויות התיירים שיוצאים לחו"ל מאשר לאילת. וכמובן, אילת כמו שהיא היא אף פעם לא משעממת, כך שאם אתם נמצאים שם לסוף שבוע או לכמה ימים בשביל להתנתק ולהירגע מהשגרה שבמרכז או בצפון, אתם בטוח תמצאו מה לעשות בין אם על חוף הים או באזור מרכז אילת.

אטרקציות ימיות

העיר אילת היא גם עיר נמל מלבד זה שהיא גם עיר תיירותית, לכן יש בה לא מעט אטרקציות ימיות ומגוונות אשר יכולות להתאים לכל הגילאים ולכל נפש. אפשר להתחיל מהמצפה התת ימי שהוא חוויה יוצאת דופן וייחודית,אחר כך תוכלו לקפץ אל שונית הדולפינים ולהרגיש חלק מאותם חיות שראיתם לפני רגע רק דך הזכוכית. לאלו מכם שהים הוא חלק בלתי נפרד מהם, תוכלו גם לעשות קורסים של צלילה(עדיף לתאם מראש) ולשחות עם דולפינים. העיר אילת מתהדרת גם באזור שמתחת אל פני האדמה, שלחופיה ישנם שמורות טבע של אלמוגים מרהיבים אותם תוכלו לפגוש גם כן בצלילות.

אטרקציות לילדים

ילדים הם אוכלוסיה משתעממת מהר יחסית מכל דבר, לא רק הבריכה כמעט ממלא או סוחטת מעט אנרגיות מהקטנים, הם לרוב נשארים עם עוד אנרגיה עודפת. לכן בשביל שלא תצטרכו לשבור את הראש כל כך או להתקע בתוך מי הבריכה במשך כל היום, תוכלו לבקר ולהתאוורר בקניון הקרח "אייס''. שם תוכלו למצוא מגוון אטרקציות לילדים, ולפחות שעה וחצי של שקט תעשייתי מהם. אבל אם תרצו לגוון מהמזגנים והיציאות בחוץ ממבנה אל מבנה, תוכלו גם להגיע אל שמורת הטבע התנ"כי "חי-בר". יחד עם החי בר תוכלו גם להגיע אל אזור הקניון האדום ולחוות את הרי אילת והנופים שלה בצורה מרהיבה קרובה וייחודית.

אטרקציות רחוב

מלבד כל אותן אטרקציות שהזכרנו ישנם גם לא מעט אטרקציות שתוכלו להעביר בהם את הזמן בצורה נעימה ולעיתים גם ללא עלות, אחד מהם הוא מוזיאון העיר אילת שמחזיק לא מעט חומרים מרתקים על העיר אילת ועוד דברים שאין סיכוי שידעתם. לא רחוק מהמוזיאון ממוקמת לה גם המזרקה המוזיקלית שסוחפת אליה לא מעט אנשים. בנוסף לכל אלו תוכלו גם להנות מאזור הטיילת המהנה, שם תוכלו למצוא לא מעט אטרקציות אוכל והנאות מגוונות לילדים ולמבוגרים.

בכל הדורות היו וישנם מקובלים נסתרים, שאיש אינו מכיר, שתפקידם לעשות תיקונים בעולם. זו עבודה שניתנה להם "מלמעלה", אחרי שהגיעו להשגה ולקשר עם הכוח העליון והם נשלחים לכאן, על מנת לבצע משימה. יודעי דבר מספרים כי תפקיד האנשים האלה הוא לשמור על איזון הכרחי כדי שלא נעלם, וכדי שכדור הארץ לא ייהרס מחמת פצצות גרעין, אסונות אקולוגיים, ואסונות טבע דוגמת מגפת הקורונה. אלא שכבר הגיע הזמן שבו אנשים רבים, ואני בכללם, נמשכים לרוחניות. לכן, בכל הדורות וגם היום, ישנם מקובלים שתפקידם ללמד את האנשים מה לעשות, איך להתקדם נכון.

ישנם אמצעים רבים שפותחו כדי שהאדם יוכל, באמצעות כל החושים שלו, לטעום קצת את טעם הרוחניות. אפשר להשיג ספרים, סרטים וסרטונים, שיעורים מוקלטים, מוסיקה קבלית, מהם יוכל האדם להתפעל ולהכיר את העולם הרוחני. למשל, אם אדם שומע מוסיקה של מקובל כמו בעל הסולם, שבה הוא מבטא התרגשות מרוחניות, די אם יאזין לה, וכבר יש לו קשר כלשהו עם דרגות רוחניות. באופן דומה, די אם יפתח ספר ויתחיל להתעניין בכתוב בו. עצם הקריאה והמאמץ המושקע בה, מושכים אל האדם תובנות חדשות ומחוללים בו שינוי. גם אם לא יבין דבר הרי שהקריאה יוצרת בו חסרון להשגה. הוא אינו צריך, ואינו יכול, להכריח את עצמו כי אין כפייה ברוחניות, כל אחד לומד כמה שלבו חפץ, והיכן שלבו חפץ.  

אין  מרשם לגבי מה שכל אחד צריך לעשות. לכל אחד יש שורש נשמה אחר ומקום המיוחד רק לו במערכת הבריאה.  אפשר רק להמליץ על האמצעים, כדי שאדם יבחר את המתאים לו וישתמש בהם. יהיו אלו מוסיקה, מאמרים, שיעורים מוקלטים, אתר אינטרנט או קבוצת לומדי קבלה. העיקר לשים את עצמו תחת "מפל מים" שיהיה עבורו מקור מים חיים, מקור להשפעה שתוכל באופן קבוע לשטוף אותו ולפתוח לו צוהר לצורה חדשה של תפיסת המציאות. 

היא החלק הטוב שבי, החכמה האלמותית, חכמת הקבלה הבראשיתית. זו שהיא אם כל ההתפתחות האנושית, זו שמדברת על אחדות ואיחוד בעם, בעמים, במערכת האלוהית. במערכת הטבע, המונעת מחוקים קבועים ומוחלטים שהביאונו עד הלום, עד התקופה הזאת של נפרדות ופילוג בעם ובאומות. חכמה המלמדת אותנו איך מעל כל הרגשות, מעל כל השנאות, מעל האיבה והדחייה שאנו חשים, מעל כל אלו – היא מלמדת אותנו לפצוח בחיבור, באהבת אדם, באהבת האומות, באחדות שהיא מעל הנפרדות.

למה היא החלק הטוב שבי? כי מאז ומתמיד חיפשתי את הדרך, את האופן, את המורה האולטימטיבי שילמדני את המשמעות, את הסיבה להיותי, להיותכם, להיותנו כאן כמשהו שהתגשם לגופים הפועלים בנפרדות, באני לעצמי כמשהו תבונתי בתוך ים של העדר תבונה.

לא היה בי שקט, לא שמחה, לא סיפוק שהוא מעבר לכאן ועכשיו. ויש, תודה לאל, המון סיבות לשמחה של הכאן ועכשיו. אבל המֵעֵבֶר לכאן ולעכשיו היה בי נסתר, היה נעלם. היתה בי אש שרצתה לגלות את השָׁם לא רק בחוש ראייה פשוט של הכאן ועכשיו אלא בעיניים של לב, של השָׁם.

לא שעכשיו הוא כבר גלוי ונהיר לי והגעתי לעומקה של החכמה, אבל יש לי סוף סוף שמחה לגעת, ואפילו במעט, עם חבריי לומדי חכמת הקבלה בעולמות עליונים, בפשר, בהרגשה של המעל, של הכוח האחד. בהבנה שהנפרדות זה טריק של בורא עולם, של זה שנתן תפקיד לכל פרט ופרט, לכל אומה ואומה, לכל גזע, צבע, מין ודת, לכל הדומם, הצומח, החי והאדם, לכולנו בנפרד  ולכולנו יחדיו. לעלות בחזרה, בעזרת אותה חכמה שמלמדת בשפתה המיוחדת לה, בשפה שמי מתאמץ להבינה ולהרגישה לאחדות שהיא מטרת הבריאה.

סוף סוף נתתי לחכמה את המקום של המורה, של בית הספר, של הדרך, של התקווה להיות זו שמלמדת אותנו הלכה למעשה איך להיות באחדות ובאהבה עם כל עמנו הנפלא. זה שאיבד את דרכו אמנם, אבל כעת מוכרח וחייב להתחבר בחזרה לאותה אהבה, ערבות, אחדות שתתממש בנו במהרה כדי שנהיה עם הסגולה, נושאי התפקיד הרם שלא בשביל עצמנו בלבד אלא כדי שנהיה צינור לאחדות לכל האנושות, לכל מערכת הטבע השלמה. למערכת שבורא עולם ברא בחכמה אלוהית אלמותית נצחית ועמוקה.