עם סגולה, שכחנו? שקועים עד צוואר במלחמות פנימיות, לא מבינים שזה בידיים שלנו להוביל את העולם לשקט. שקט ממלחמות, אפילו מקורונה. ישנה כאן הזדמנות לעם היהודי להוביל מהלך כלל עולמי של קירוב לבבות שינקה את האוויר מכל הבלגאן שקורה כאן. כל מחשבה שלילית שנזרקת לאוויר העולם מניעה את הגלגלים שלו לעבר כאוס, אבל ניתן לרסן זאת ולהחזיר את השקט.
איך עושים את זה?
מתחילים בפעולות קטנות, של שליטה על הסוגרים של המחשבה. אותה מחשבה קטלנית של שנאת חינם, הנותנת סיפוק רגעי ומחוללת נזק בלתי ישוער, מייצרת אדוות גלים של נזק. זה נראה על פניו שתיקון קטן שהאדם הפרטי יעשה בסביבת מגוריו לא יכול בכלל להשפיע על העולם כולו, אך ניתנה לנו הבטחה שזה יספיק. בטח ובטח אם הפעולות הללו יתחילו מהעם הנבחר הזה וידגימו לעולם כולו את תפקידו של האדם במערכת הגדולה. זה הרבה יותר מאשר לאסוף את הפלסטיקים הנאגרים במכולות המיועדות לכך, אלו הן פעולות אנושיות קטנות אך משמעותיות המפרקות את הררי הזבל שנאגר בנשמת האדם המשותפת, שנשאבה אל דפוסי התנהגות פסולים של שנאת חינם.
מי ירוויח מזה?
בראש ובראשונה ירוויחו הילדים שיקבלו עולם של נורמות חברתיות חיוביות ונעימות. הבאים בתור יהיו המבוגרים שהקורונה זרקה אותם אל עולם של בדידות. זה נשמע כמו משהו שצריך לקרות בכל מקום בעולם, ולא רק אצלנו. אז מה ההבדל? מדוע זה צריך לקרות דווקא בישראל. משום שהכוחות הפועלים על המערכת הזו הם רוחניים. הביטוי הגשמי שלהם מטעה אותנו ואנו חושבים שהכול מסתכם בחומר, אבל נאגרים סימנים רבים המראים שעולם החומר הוא הסמן החיצוני השולי של המערכת הכוללת והעיקר קורה בפנים. האנושות מחולקת לעמים שונים, כאשר לכל אחד תפקיד משלו, ולעם היהודי המפוזר בין כל העמים ניתן תפקיד מסוים של העברת מסר לתיקון העולם. חייבים להתחיל כדי לראות את התיקון קורה. לפעמים שווה לבצע בלי להאמין, כמו ניסוי שאתה עושה בלי לדעת בוודאות מה יקרה בסופו, כי זה שווה את המאמץ. הפרס המיוחל שווה את זה.