חגי ישראל הם באופן כללי אירועים משמחים, לכל חג יש את את המאכלים הייחודים לו שכמובן מגבירים עוד יותר את השמחה ואת מצב הרוח, כי זה כלל ידוע שיש קו ישר בין מצב הבטן למצב הרוח. יום הכיפורים, לעומת זאת, מאופיין בעיקר במנהגים שלא מעוררים באופן רגיל שמחה אצל בני אדם. ראשית כמובן יש את עניין הצום, איך שלא מסובבים את העניין, לא לאכול ולשתות יממה שלמה זה עניין לא פשוט ולא נעים ועוד קוראים לזה "חג". אז מה אנחנו מציינים ביום כיפור ולמה זה מלווה בפעולות שלא נעימות לנו בדרך כלל ?
באופן רגיל בני אדם מתוכנתים עם רצון מאוד חזק לקבל תענוג לעצמם, הרצון הזה הוא כל כך חזק עד שכמעט תמיד הוא מלווה בנזק שנגרם לאנשים אחרים. לפי חכמת הקבלה, זה הדבר היחיד שהבורא ברא באדם והוא נקרא "רצון לקבל". יתרה מזו, חכמת הקבלה מלמדת אותנו שאין לנו אפשרות לשנות את הטבע שלנו והרצון הזה יישאר אתנו לתמיד. העובדה הזו בולטת באופן מיוחד אצל אנשים, וגם ארגונים, שמנסים לעשות טוב לסביבה שלהם ובאופן עקבי לא מצליחים. יש דוגמאות מאד קיצוניות כאלה, אולי המפורסמת מכולם היא השלטון הקומוניסטי שאחת הסיסמאות שלו הייתה "לכל אדם לפי צרכיו". תעזבו רגע את מה שאנחנו יודעים היום על הקומוניזם, איזה מצב נפלא היה לנו אילו כל אדם היה מקבל את כל צרכיו! אז יש לנו את הרצון לקבל שלנו וחכמת הקבלה מסבירה לנו שאי אפשר לשנות אותו אבל אפשר לשנות את הכוונה שלו, וכך לעשות באמת טוב לסביבה שלנו.
המנהג של צום ביום כיפור הוא תרגול של מצב שנקרא "צמצום", האדם מוותר על התענוג שלו באכילה וכך מתרגל מצב שבו הוא מוותר על תענוג לעצמו ומוכן לעשות פעולות לטובת הכלל. לכן, באופן חיצוני יום כיפור הוא חג לא שמח, אבל לפי חכמת הקבלה הפעולות שאנחנו עושים בו אמורות לגרום לנו בסופו של דבר שמחה מאד גדולה, וסוף סוף נוכל כל אחד לקבל באמת את כל צרכיו.